גיאקרטוגרפיה בע"מ ואח' נ' בוגומילסקי אסתר ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 20.3.11 כנגד המבקשים (להלן: "פסק הדין"), וזאת עד לאחר הכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין.

2.עסקינן בתביעה לצווי עשה ותביעה כספית שהגישו המשיבות, הן השוכרות בנכס נשוא פסק הדין (להלן: "המושכר"), וכן בתביעה שכנגד שהגישו כנגדן המבקשים, הם המשכירים, לפינוי המושכר ולסעדים כספיים. בפסק הדין ניתן צו עשה המחייב את המבקשים להציב מחדש שלט שהוסר מן המושכר (להלן: "השלט"), וכן חויבו בתשלום סך 82,542 ₪, בנשיאה בהוצאות הצבת השלט ובהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

3.המבקשים טוענים לפגמים שנפלו בפסק הדין, בגינם הוגש הערעור, ושעיקרם: הטענה כי לא ניתן רישיון להצבת השלט כנדרש בהסכם השכירות שנחתם בין הצדדים (להלן: "ההסכם") ובדין; הטענה כי נפסק למשיבות סעד אותו לא דרשו- פיצוי בגין נזק תדמיתי בלתי ממוני שנגרם בשל הסרת השלט; הטענה כי חיוב המבקשים לשלם למשיבות בגין התקנת מזגן נוסף נעשתה על סמך טענה שלא הוכחה בדבר עליית הטמפרטורה במושכר, בניגוד לקבוע בהסכם ומבלי שהמשיבות שילמו על התקנת מזגן במושכר.

4.הכלל המשפטי גורס כי דרך המלך הינה מימוש פסק הדין, ועיכובו הינו אך חריג שיופעל במקרים נדירים, ותוך שבית המשפט שוקל שני שיקולים מצטברים: (1) סיכויי ההצלחה בערעור; (2) הקושי להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בתביעתו (השוו: ע"א 8777/08 מריסאת ואח' נ' מריסאת, פורסם בנבו).

5.במקרה דנן, כאמור, עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע של שני סעדים: האחד כספי והשני- סעד בדמות צו עשה.

6.לעניין הסעד הכספי, ככלל התפיסה היא כי אין לעכב חיובים כספיים מהטעם שלרוב מדובר באקט שאין בו כדי לגרום לנזק בלתי הפיך (ראה: בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן, פ"ד מה(5) 499). הדבר מתיישב עם הרציונל לפיו אחד השיקולים שישקול בית המשפט בבואו לעכב ביצוע פסק דין הוא, כאמור, היכולת להשיב את המצב לקדמותו. משלא הוכח בפני כי קיים חשש כלשהו לפיו לא תוכלנה המשיבות, מסיבה כלשהי, להשיב כספים שתקבלנה במידה ויתקבל הערעור, וממילא לא נטענה טענה כאמור, הרי שדין העתירה לעיכוב ביצוע החיוב הכספי- להדחות.

7.לעניין הסעד למתן צו עשה- המבקשים מטילים יהבם בטענה כי בית המשפט נתפס לכדי טעות שעה שהורה על הצבת השלט מקום בו אין רישיון לעשות זאת כדין. בתגובתן, לא חולקות המשיבות על כך שטרם הושג הרישיון הדרוש לתליית השלט, ואף מפנות לבקשה שהוגשה לקבלת הרישיון האמור. נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא התקבלה כל הודעה בתיק בית המשפט לעניין קבלת הרישיון, ולפיכך הנני יוצא מנקודת הנחה כי רישיון כאמור טרם התקבל. בנסיבות אלו, ומשאין מחלוקת כי ממילא לא ניתן בשלב זה להציב את השלט כדין, הרי שדומה כי לא יגרם כל נזק בעיכוב ביצוע חלק זה של פסק הדין, בעוד שאכיפתו תאלץ את המבקשים לפעול בניגוד לדין. לעניין סיכויי הערעור בסעיף זה, דומה כי במידה ולא יושג הרישיון האמור, קיימת למבקשים, למצער לכאורה, עילת ערעור לגיטימית, זאת גם בנתון לכך שבמהלך הדיון כולו לא הועלתה כל טענה בנוגע לחוקיות תליית השלט, שכן הלכה היא כי ניתן להביא ראיות נוספות גם בשלב הערעור, ובלבד שהן דרושות כדי לאפשר הכרעה יעילה ואמיתית במחלוקת שבין הצדדים, ובמידה והוכח כי לא ניתן היה להביאן קודם לכן (השוו: ע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון, פורסם בנבו). לפיכך, דומה כי בסעיף זה יש מקום ליתן צו עיכוב ביצוע לעניין הסעד הזמני בלבד.

8.לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את הבקשה בחלקה ורק לעניין הסעד למתן צו עשה, שביצועו מעוכב עד להכרעת ערכאת הערעור בעניין. בנסיבות אלו אינני נותן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, י' אב תשע"א, 10 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: